בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסק כי אגד תשלם לנוסעים שנאלצו לנסוע במונית בשל תקר בגלגל האוטובוס, את מחיר המונית ופיצויים, והוצאות משפט.

התובעים תושבי ערד, עלו ביום 03.05.16 בשעת בוקר על אוטובוס בקו 554 שיצא מערד לירושלים.  לאחר כשעת נסיעה – באזור העיר קריית גת, לא ניתן היה להמשיך בנסיעה באוטובוס, בשל תקר בגלגל.

על פי התביעה שהוגשה לבית המשפט, במשך כ-3/4 שעה פנו התובעים מספר רב של פעמים למוקד פניות הציבור של אגד ולמרות שהובטח להם שיישלח אוטובוס חלופי, לא נעשה כן. לבסוף, רק בחלוף כשעה נאמר להם ע"י הנציג במוקד של אגד, כי לא יישלח אוטובוס חלופי והוצע להם ללכת ברגל לתחנה המרכזית בקריית גת, משם היה אמור לצאת אוטובוס לכיוון ירושלים.

המבקש הבהיר לנציג אגד, כי הוא יכול להמתין דקות ספורות בלבד, שכן הוא וחבריו מצויים גם כך באיחור משמעותי, ובסופו של דבר הודיע לנציג אגד, כי המבקש וחבריו ייאלצו לשכור הסעה פרטית, כאשר הם יתבעו מאגד את החזר ההוצאות

לאחר מכן עתרו התובעים לבית המשפט לתביעות קטנות בבקשה להחזר הוצאות המונית בה נסעו לירושלים בסך 300 ₪; החזר הוצאות משפט בסך 1000 ₪; החזר אגרת בית משפט וכן פיצוי בגין אבדן זמן ואי נוחות ושיבוש מטרת הנסיעה בסך 2,000 ₪ לכל אחד מן התובעים, ובסך הכל העמידו את תביעתם על סך של 9,394 ₪.

לטענת התובע, אגד לא פעלה באופן ראוי שכן על פי תקנה 399 לתקנות התעבורה, על בעל הרישיון להפעלת תחבורה ציבורית להפעיל את השירות באופן תקין, סדיר ורצוף. יתרה מכך, קיים נוהל ברור המחייב את אגד – נוהל אוטובוסים תקולים, אשר על פיו על אגד לפעול באופן שיגיע אוטובוס חלופי תוך 15 דקות ממועד היוודע התקלה, ובמקרים מסוימים דובר על פרק זמן שלכל היותר יעמוד על 30 דקות.

חברת אגד טענה מנגד, כי התקלה בנסיעה ארעה עקב תקר בגלגל, וכי המדובר באירוע המהווה כוח עליון, כאשר המבקש והתובעים האחרים לא פנו לאגד בתלונה מעולם. עוד נטען, כי המדובר באירוע נדיר שאינו בשליטת אגד ולכן לא מגיע בגינו כל פיצוי, וכי הטענות בדבר עגמת הנפש והנזקים הינם חסרי בסיס. ולכן, בכל מקרה סכום הפיצוי אינו יכול לעלות על סכום הנסיעה במונית המסתכם ב- 300 ₪.

בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה וחייב את המבקש והתובעים האחרים, לשלם כל אחד  לאגד הוצאות משפט בסך 150 ₪ (סך כולל של 600 ₪).

הערעור: אגד תשלם לעותר פיצויים

העותרים פנו לערער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם הפכה השופטת את החלטת ביהמ"ש לתביעות קטנות, וקבעה כי "הן על פי הנוהל של משרד התחבורה, והן על פי המצופה מחברה המספקת שירותי תחבורה ציבורית, היה על אגד להעמיד פתרון חלופי סביר ומהיר המתאים לנסיבות העניין, וזאת על ידי משלוח אוטובוס חלופי בהקדם".

יתרה מכך, הפתרון שהציעה אגד לא היה כרוך בעלויות כלשהן מבחינתה. בפועל הנזק שנגרם כתוצאה מהתקלה הוטל כולו לפתחם של הנוסעים. שהרי "הפתרון" שהוצע לנוסעים – וגם זאת לאחר שעת המתנה תמימה – היה לצעוד לתחנה המרכזית בקרית גת ולעלות על אוטובוס היוצא משם לירושלים – אוטובוס שממילא אמור היה לצאת על פי לוח הזמנים הרגיל.

"אין לומר שאגד פעלה בהתאם להסכם או לנוהל. אין חולק שהפתרון לא ניתן בפרק זמן של 30 דקות, והוא אף אינו תואם את הנהלים, ואת  חובתה של אגד כמפעילת תחבורה ציבורית לפעול לפתרון התקלה באופן סביר, והכל כשבפועל לא סופק כלל אוטובוס חלופי לנוסעי האוטובוס התקול".

בפסק הדין הוסיפה השופטת כי "כאשר מדובר בפיצוי מסוג זה מצווה בית המשפט לבחון את שיעור הפיצוי, לא  רק באספקלריה של הפיצוי הבודד שיפסק למבקש דכאן, אלא בראייה כוללת יותר. שהרי המבקש הינו רק אחד מיני רבים מאוד – ציבור גדול ורב של  המשתמשים בפועל ובפוטנציה בתחבורה הציבורית, אשר יכול ואף הם יהיו זכאים לפיצוי במקרים דומים. על כן שיעור הפיצוי צריך להיות סביר, הן בהתחשב בנזק – ובמקרה זה לא הובאו ראיות לנזק משמעותי, והן בהתייחס לנטל הכולל שיוטל על ספק השירות בתשלום פיצוי במקרים דומים של תקלה מסוג זה, שאין ספק שאינה מכוונת".

אשר על כן, חברת אגד תפצה את התובע בסך של 750 ₪ כאשר לכך יתווספו הוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ₪, זאת בגין הוצאותיו.